מצוות חג הפסח

אחד משמותיו של חג-הפסח הוא 'חג-המצות'. משמעות חג הפסח בחג הזה אנו אוכלים מצה ונזהרים מכל חשש של חמץ. איסור החמץ מקיף הרבה יותר ממצוות אכילת המצה. החובה ההלכתית מצוות חג הפסח לאכול מצה היא אך ורק בליל הסדר. בשאר ימות החג אפשר עקרונית להסתפק בפירות ובירקות ובתבשילים למיניהם. אולם איסור החמץ חל בכל רגע ורגע בכל ימי החג, ובחומרה הגבוהה ביותר – 'בל ייראה ובל יימצא'.

הגדרת איסור החמץ חמורה מאיסורים אחרים. באיסורים אחרים יש מידה ושיעור לאיסור, ויש גם מצבים שהאיסור מתבטל כשהוא מתערבב בתוך דבר מותר. יש איסורים שמתבטלים ברוב, יש מהם שמתבטלים בשישים וכדומה. ואילו לאיסור החמץ אין שיעור, והוא אסור גם ב'משהו' (כמות מזערית ביותר), וכמו-כן אין הוא מתבטל אם התערבב בתוך דבר מותר, ואפילו פירור חמץ אוסר לאכילה סיר ענק.

מה רע בו כל-כך, בחמץ, שצריך לרדוף אחריו לקראת הפסח ולבערו כאילו היה רעל מסוכן? הלוא כל השנה אנחנו אוכלים אותו, מברכים עליו ונהנים ממנו?

להיות מה שהננו

החמץ הפיזי הוא בבואה של ה'חמץ' הרוחני – הגאווה ותחושת היֵשות העצמית – ואת אלה עלינו לבער מתוך נפשנו. החמץ מסמל את ההתנשאות והגאווה, לעומת המצה שמסמלת ענווה וצניעות. הגדה לפסח לילדים הן המצה הן החמץ עשויים מאותם חומרי-יסוד – קמח ומים, אולם המצה נשארת כמות שהיא, בעוד החמץ תופח ותופס נפח גדול הרבה יותר.

המצה מלמדת אותנו את חשיבותה של הצניעות – יהיה כל אחד מה שהוא ויניח מקום לזולתו. אין צורך לדרוך על הזולת, אין סיבה לקנא בו, אין הצדקה להרגיש שהצלחתו של הזולת באה על חשבוננו. הלוא אנחנו יודעים טוב מכל אדם אחר את מגרעותינו ואת החולשות האישיות שלנו. רק אנחנו יודעים עד כמה אנחנו רחוקים משלמות. הכרה זו צריכה למלא אותנו ענווה והתבטלות.

הצנוע שמח

אדם צנוע ועניו שמח בכל הטוב שיש לו. שירי חג הפסח אין הוא סבור שכל העולם שלו, וממילא הוא מודה לבורא-עולם על כל השפע שהעניק לו. הוא גם מביט בעין טובה על הזולת. לעומת זה, הגאוותן לעולם אינו מרוצה. תמיד הוא חש שלא כיבדו אותו די הצורך והוא מלא קנאה באחרים.

החיים היום-יומיים בעולם שיש בו תחרות, רדיפת הישגים אישיים ומחמאות על הצלחות, עלולים לגרום להתחזקות תחושת היֵשות העצמית סיפור חג הפסח . לכן פעם אחת בשנה, בחג החירות, אנו נקראים לבער לחלוטין את ה'חמץ' שהצטבר ולנקות את נפשנו. סילוק הגאווה הפנימית יעניק לנו את היכולת להיות בני-חורין באמת.