מהם חגי תשרי?

המונח "חג" הוא בעל משמעות של יום טוב או יום של שמחה, "מועד" הוא יום שאינו יום רגיל, בו מציינים משהו מיוחד. בהגדרות אלה נכללים ימים רבים: חלקם נובעים מההלכה והמסורת היהודית, וחלק אחר השתרש בעקבות הקמת המדינה. חלקם ימי שמחה, וחלקם ימי אבל וזיכרון. מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג" (שמ' כג,יח). מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חאג' - עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל - פסח, שבועות וסוכות. 

המועדים מדאורייתא

בתורה מוזכרים מספר "מועדי ה' מקראי קודש" והם: יום השבת, ראשי חודשים, חג הפסח, חג השבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות (על פי הסדר השנתי שמתחיל את ספירת החודשים בניסן). מתוכם המועדים שבהם היו עולים לרגל ומקריבים עולת ראייה ושלמי חגיגה הם רק פסח, שבועות וסוכות, ומועדים אלו נקראים גם בשם "רגלים" או "חגים" על שם קורבן החגיגה שהיה מוקרב בהם.
ביום השבת וביום הכיפורים (י' בתשרי) אסרה התורה לעשות כל דבר מלאכה, ואילו בימים טובים אסרה התורה לעשות כל "מלאכת עבודה", פרט למלאכת אוכל נפש, כלומר, מלאכות הנצרכות להכנת מזון.

ימים טובים מן התורה הם: ראשון ושביעי של פסח, יום חג השבועות, יום ראש השנה (מן התורה הוא רק יום א' בתשרי) וימים ראשון ושמיני של סוכות. שאר ימי חג הפסח ושאר ימי חג הסוכות נחשבים כימי חול המועד.

בראש חודש מותר מן התורה לעשות מלאכה (פרט לראש חודש תשרי שהוא גם ראש השנה ונחשב יום טוב), אם כי, בזמן המקרא היה נהוג שלא לעסוק בו בעבודה ומסחר. ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש.